<h1>אהל מועד שער קידוש והבדלה דרך ב'</h1>
<h2>דף נד.</h2>
ומי שלא בירך על הנר במ"ש אינו מברך אח"כ והטעם שתקנו לברך עליו במ"ש לפי שהיתה תחילת ברייתו כדאי' בהגדה ועוד שבשבת נאסר ובמ"ש חזר להתירו והוי כאילו נתחדש עתה ומש"ה מברך עליו אף במוצאי יוה"כ.
אין אדם צריך לברך מיד כשרואה הנר אלא סודרן על הכוס.
אין מחזירין על האור במ"ש מפני שברכת השבח היא וכשם שאין מחזירין לראות היום כדי לברך כך אין מחזירין על האור בד"א במ"ש אבל במוצאי יוה"כ מחזירין על אור ששבת לפי דעת קצת מפרשי' ולא שמעתי טעם בזה ונראה שברכת הנר כברכת הבדלה שמברך לשי"ת שהבדיל לנו בין יום זה לשאר הימים שכל היום היינו אסורים להשתמש בו ועכשיו אנו מותרין ובמ"ש מברכין על האור שיוצא מן האבנים והעצים אבל במוצאי יוה"כ אין מברכין עליו אלא באור שהיה בעולם ואיסור יוה"כ מונע תשמישו. ומ"מ לעולם אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבירה ושפסק תשמישו ואע"פ שבמ"ש מברכין על אור שהודלק מנר שלא שבת ביוה"כ אין מברכין אלא על אור שהודלק מנר ששבת וע"כ נהגו להדליק נרות במוצאי יוה"כ בבהכ"נ ומברכין עליהם בבתיהם ואע"פ שתוספת הנר שמדליק דומה ליוצא מן האבנים מותר לברך על הנרות שמדליקין במוצאי יוה"כ וא"צ לחזור על אור שהיה בעולם משום דהואיל ויש בזה היכר שמדליק עתה מן העיקר ששבת אין אנו מברכין אלא ממה שיש בו מן העיקר כך נראה לע"ד אבל במ"ש שהיתה תחילת ברייתה מדליקין מנר שלא שבת שאין בכונת הברכה על מה שנתחדש והילכך יוה"כ שחל להיות בשבת אין צריך נר שהדליקו מאור ששבת לפי שעתה משום שבת ראוי לברך על נר שהדליקו מגוי.
<h2>דף קא.</h2>
ונהגו להבדיל בבהכ"נ בכוס ג"כ וכל השומע הבדלה יוצא בה ואם יש לו מי שלא שמע בבהכ"נ מברך ומבדיל לו כדי להוציאו.
<h2>דף קב:</h2>
סדר הבדלה מברך על היין ואחר על הבשמים ואח"כ על האור בורא מאורי האש ואחר מבדיל וסי' יבנ"ה.
וסדר הבדלה שבין שבת ליו"ט יקנה"ז וזה נתבאר בנ"א מדרך הקידוש ובין שבת ליום שביעי של פסח מברך (יקנה"ז) [יקנ"ה] במ"ש הצריכו לברך בורא בשמים מפני שהנפש דואגת ליציאת שבת ואפי' במוצאי יוה"כ שחל להיות במ"ש ואפי' ביוה"כ שחל להיות באמצע שבת מברך על הבשמים אע"פ שהנפש נהנית כשהגיע עת מאכל וכן נהגו ומיהו הרא"ה חולק בזה וג' מיני ריח טוב אין מברכין עליהם ואלו הם ריח טוב שאסור להריח בו וריח טוב העשוי להעביר ריח רע וריח (רע) [טוב] שלא נעשה להריח בעצמו של זה הריח. מי שאין לו בשמים ולא אור א"צ לחזר אחריהם במ"ש ליו"ט אין מברכין על הבשמים שעונג יו"ט משיב הנפש ובמוצאי יו"ט לא היתה לו נשמה יתירה ואין מברכין על הבשמים.
<h2>דף קג:</h2>
אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר.
<h2>דף קד.</h2>
במ"ש ליו"ט אומ' ותודיענו בברכה רביעית.
המבדיל לא יוסיף על שבע והפוחת לא יפחות מג' בין קודש לחול בין אור לחושך בין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין חתימה היא שבכל הברכות צריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימתו אינה בכלל המנין וחותם בא"י המבדיל בין קודש לחול וכן נמי במוצאי יו"ט לחול או לחש"מ אלא שאינו מברך על הבשמים ולא על הנר ובמוצאי יוה"כ מברך על הנר אבל לא על הבשמים במוצאי שבת ליו"ט אינו אומ' בין יום השביעי לששת ימי המעשה אלא בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת וחותם בא"י המבדיל בין קודש לקודש. ואע"ג דבפתיחה אומ' בין קודש לחול סדר הבדלות הוא מונה וי"א לומ' בין יום השביעי לששת ימי המעשה מזה הטעם ואין נר' כן מסוגיית הגמ'.
ת"ר אומ' הבדלות במ"ש ובמוצאי יו"ט ובמוצאי יוה"כ ובמו' יו"ט לחש"מ ובמ"ש ליו"ט.
<h2>דף קה:</h2>
המבדיל בתפי' צריך שיבדיל על הכוס וצריך שיבדיל בתפי' מי שטעה ולא הבדיל בתפי' וסבור שיהיה לו כוס ומשום כך לא חזר להתפלל ואחר לא מצא כוס חוזר לתפילה לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת ונזכר בתפי' חוזר לאתה חונן אפי' יש לו כוס וי"א שאינו חוזר אם יש לו כוס.
<h2>דף קז.</h2>
ט"ב שחל להיות במ"ש מבדילין בתפילה ומברכין על הנר כשיאותו לאורו אבל אין מברכין על הבשמים מפני שאבל אסור להריח עצי בשמים ובמוצאי התענית אינו מבדיל על הכוס כלל וכן נהגנו אע"פ שמן הראשונים יש שהצריכו להבדיל.
אסור לטעום קודם שיבדיל כי אם מים. [ק"ו ע"ב] אין מבדילין אלא על היין אבל לא על הפת וכן פסקו רוב החכמים וכן דעת כל האחרונים ואפי' משבת ליו"ט שהבדלה באה בשעת סעודה ומברך יקנה"ז לא יבדיל על הפת ויש מתירין להבדיל על הפת במ"ש ליו"ט וכ"כ מן הגאונים. [ק"ז ע"א] אין מבדילין על השכר ואם שותים באותה העיר שכר מבדיל עליו אם אין לו יין. מי שלא היה לו יין להבדיל במ"ש ולן בלא אכילה ולמחר טרח ולא מצא אוכל ואם יהיה לו אח"כ יין עד סוף יו"ג מבדיל ודעת אהר"א שאם יודע שא"א להיות לו יין כל הלילה א"צ להמתין מלטעום ונראה שאפי' לא הי"ל כוס מברך על האור ועל הבשמים במ"ש שהרי מצינו [לעיל נ"ה ע"א] שרבי היה מפזרן.
